שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' שקלים ואח'

החלטה

לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות אני פוסק כי קם מעשה בית דין בין הצדדים.

המשיבה טוענת כי אין תחולה לכלל בדבר מעשה בית דין משום שהתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נדחתה רק מהטעם שהתובע שם לא הרים את תביעתו.

דין טענה זו להדחות: אכן, בית המשפט קבע בפסק דינו כי מדובר בשתי גרסאות סותרות ועל כן הספק פועל לחובת התובע. אך זה לא ההנמקה היחידה בפסק הדין. בית המשפט ביסס את פסק דינו גם על כך כי מוקדי הנזק ברכבים מתיישבים עם גרסת של הנתבעת שם דווקא, משמע, שהיה בממצא שקבע בית המשפט משום הטיית הכף להעדפת גרסתה ולא גרסת התובע. בנוסף, קבע בית המשפט כי גרסתו של התובע בהודעה לחברת הביטוח אינה תואמת את הגרסה שמסר בעדותו. סבורני, כי בכל אלו משום ממצאים פוזיטיביים של ממש אשר הביאו את בית המשפט להעדיף את גרסת הנתבעת על פני התובע ולדחות את תביעתו ולא רק משום שהנטל לא הורם. יחד אם זאת, מצאתי להרחיב בעניין טענת המשיבה.

הכלל בדבר השתק פלוגתא מחייב כי ההכרעה בפלוגתא תהיה בקביעת ממצא עובדתי או מסקנה משפטית לחובתו של בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק (ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני פ"ד כב(2) 561). על פי ההלכה הפסוקה, יחול השתק פלוגתא רק במקרה של ממצא חיובי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה (ע"א 126/51 פלמן נ' שהב פ"ד ו 313).

פרופ' זלצמן בספרה, מעשה בית דין בהליך האזרחי, מבהירה כי מקום בו נדחתה תביעה מחמת אי הרמת נטל השכנוע, מדובר בקביעת ממצא חיובי:

"...לעניין זה אין נפקא מינה אם קבע בית המשפט, בהתדיינות הקודמת, כי הנקודה או הטענה הוכחה באופן פוזיטיבי, לחיוב או לשלילה, כגרסת בעל הדין האחד או כגרסת בעל הדין האחר, או אם קבע בית המשפט שהוא דוחה את טענתו של בעל הדין משום שלא הצליח להוכיחה. אף במקרה האחרון תהא קביעתו של בית המשפט מחייבת את בעלי הדין בהתדיינות נוספת ביניהם ביחס לאותה שאלה. זאת להבדיל מן המקרה שבו כלל לא התקיים דיון לגופו במשפט הראשון...יתר על כן, ספק אם יש הצדקה עניינית לצמצומו של כלל ההשתק כאשר שוכנע בית המשפט, שלפניו מועלית טענת ההשתק, כי הפלוגתא הועמדה למחלוקת בהליך הקודם בין אותם צדדים ואף התקיימה לגביה התדיינות ביניהם, באופן שהיתה לכל אחד מהם ההזדמנות המלאה לשכנע בצדקת טענתו. העובדה שבעל הדין, שעליו היה מוטל נטל השכנוע באותה התדיינות, לא הצליח להרימו בהוכחותיו ועל כן נדחתה גרסתו מחוסר הוכחה, אינה צריכה להיות רלוונטית לעניין זה. די בכך שהיה לו "יומו בבית המשפט" שפסק הדין הדוחה את טענתו, מחמת חוסר הוכחה, כאמור, ישמש לו למכשול". (שם בעמוד 191).

פרופ' זלצמן מבהירה כי "העדר ממצא פוזיטיבי" מתקיים כאשר לבעל דין לא ניתנה האפשרות להוכיח טענותיו, בין מחמת אי הגשת כתב הגנה ובין מחמת אי התייצבות, אך לא במקרה בו נשמעו ראיות ובסופו של יום קבע בית המשפט כי הטענה לא הוכחה (הדברים נכתבו כמובן לפני שהתקבלה הלכת רלה וינשטיין).

פרשנות זו למונח "ממצא חיובי" מתחייבת לאור הרציונל העומד בבסיס הכלל, ועקרון סופיות הדיון, שהרי אם תתקבל הטענה לפיה דחיית טענה מחמת אי עמידה בנטל ההוכחה אינה מהווה ממצא פוזיטיבי, לעולם יוכל בעל דין שהפסיד בהליך קודם, משום שלא עמד בנטל להוכיח תביעתו, לטעון כי לא חל בעניינו השתק פלוגתא ולחזור ולהתדיין פעם נוספת, תוך שהוא מבצע "מקצה שיפורים". מצב זה אינו מתקבל על הדעת והוא מנוגד לעקרון סופיות הדיון העומד בבסיס הכלל.

כאמור לעיל, התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נדחתה בשל נימוקים נוספים ולא רק בשל הנימוק שלא הורם הנטל, אף שגם בטיעון אחרון זה אין כדי להועיל.

התוצאה היא שחל מעשה בית דין בין הצדדים. הדיון הקרוב מבוטל.

ב"כ התובעת שכנגד יגיש פסיקתא לחתימת בית המשפט.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ד, 18 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: